|
על
ציורי האורנמנטים השטיחיים של חגית
בתערוכה זו, כמו בשתי תערוכות היחיד
הקודמות שלה ב-1993 וב-1997 מציגה חגית שחל ציורים אורנמנטליים שמתבססים
על חלקי צורות וקטעים של שטיחים מזרחיים אמיתיים.
אין מדובר בשטיחים עצמם, כחפצים בעלי היסטוריה וגיאוגרפיה. הבחירה
בשטיחים קשורה לסדר, להרמוניה ולסימטרייה שיש בהם - ובעצם, לרצון לפרוע
את הסדר וההרמוניה האלה.
חגית שחל מותחת גבולות, משנה תיחומי
טריטוריה, שמה קווי גבול חדשים ומתעסקת במושגים נוספים כגון שבירת
חוקים, קצב, השתלטות , דו-קיום ועוד.
תהליך העבודה הזה דומה מאוד, באופן עקרוני, לתהליכי העבודה של האמנית
בשנות השבעים. זה דומה להתעסקות של אז במינימליזם, עבודות של "לבן
על לבן", תמצות וגריעה שמדגישים תוכן ומשמעות או היפוך של גודש
ועומס, שהופכים למקצב ולרקע להתרחשות חדשה.
זו אותה גברת בשינוי האדרת והשינוי הוא הציור, כלומר מלאכת הציור:
מברשות, צבעים ובדים.
בניגוד לדלות של חומר בציור של אז,
החומר היום בעבודותיה של חגית, הוא חיוני, עסיסי, דשן וחסר-איפוק.
חגית שחל מתעסקת בנושא האורנמנטים של השטיחים זה שנים והתמקדותה בנושא
התעצמה עם הזמן. לדבריה, בכל ציור שהיא מסיימת טמונים כבר ניצני רעיונות
שיולידו ציורים חדשים.
"זה אולי דומה קצת למוסיקת ג'אז," אומרת האמנית. "כשמבצעים
מנגינה שהיא
'standard', כמו שקוראים לזה בשפת הג'אז, הפואנטה אינה במלודיה המקורית
אלא באינטרפטציה וכל ביצוע הוא בעצם יצירה חדשה. אצלי, השטיח המקורי
הוא ה'סטנדרט', שעליו ומתוכו אני יוצרת יצירות חדשות."
טקסט לתערוכה שהוצגה בגלריה שרה ארמן
- 2000
|
|
