Artist's statement

Passion and emotion are the forces motivating me to embark on the journey of creation. Only later is the process set in motion, during which I observe my work from different perspectives: the rational, the ideological, the aesthetic.

My most cherished and revealing painting is a portrait I made of my mother.          


My works explore psychological states and different facets of identity, which I depict via scenes from the world around me. Even when my perspective shifts and changes, the core of my preoccupation remains intact.


The recurrent images in my work include portraits and self-portraits, items of women's clothing, and sources of light. This ongoing reservoir of subject matter is indeed recurrent, yet I treat it differently over the years.


Every self-portrait alters me. Such change calls for attentiveness and a new exploration, time and again. Even when I depict other subjects, they always contain a self-portrait. Contingency alone determines whether it shows itself overtly or not.


The items of clothing I portray are not my own. These are the dresses I once coveted, the shoes I never wore. They too, are like a self-portrait; a farewell with a fantasy, with the things I have given up or the ones I will never be able to obtain.


My works often begin with a word or a sentence that sticks in my mind, refusing to let go. It may originate in a book, a movie, or a conversation, and it is usually connected with an unresolved personal issue, which leads to introspection, upon which it clings to related images.


I know that a work is finished when I become restless and want to continue it, but then realize that the continuation is, in fact, the next work, and the one after that.

I work in diverse materials and media: oil, pastel, and watercolor, industrial paints, various drawing apparatuses, print and etching techniques.


Hagit Shahal


רגש ותשוקה מתניעים אותי, אתם אני מתחילה את מסע היצירה. רק בהמשך נוצר התהליך, שבמהלכו אני בוחנת את עבודתי במבטים שונים: מבט שכלתני, מבט אידיאולוגי, מבט אסתטי. 

הציור החשוב ביותר שציירתי הוא הדיוקן של אמי.


בעבודתי אני חוקרת פנים שונות של זהות ומצבים פסיכולוגים, אותם אני מתארת באמצעות סצנות מתוך העולם הקרוב המקיף אותי. גם כשנקודת מבטי זזה ומשתנה - ליבת הנושא שלי נותרת במקומה.


דימויים שכיחים בעבודתי הם דיוקנאות עצמיים, פריטי לבוש נשי, מקורות אור ודיוקנאות. מאגר הנושאים המתמשך הזה חוזר על עצמו, אך זוכה לטיפולים שונים לאורך השנים.


כל דיוקן עצמי מחולל בי שינוי. שינוי כזה מבקש תמיד הקשבה וחקירה חדשה, שוב ושוב. גם כשאני מציירת נושאים אחרים, נוכח בהם הדיוקן העצמי. המקריות תכריע אם הוא יופיע באופן מובהק או אחר.


פריטי הלבוש שאני מציירת אינם שלי: השמלות הן אלה שבהן חשקתי פעם, הנעלים הן אלה שלא נעלתי. הם בגדר דיוקן עצמי, פרידה מפנטזיה, מהדברים שעליהם ויתרתי, או שכבר לא אגיע אליהם.


עבודה מתחילה כשמילה או משפט מנקרים בראשי במשך תקופה. זה יכול להגיע אלי מתוך ספר, סרט או שיחה. בדרך כלל המשפט מתלווה לעניין לא פתור בתוכי, מוביל אותי למבט פנימה, שם הוא "מתלבש" על דימויים המתקשרים אליו.


אני יודעת שעבודה הסתיימה כשאני קצרת רוח ורוצה להמשיכה, אבל מבינה שההמשך הוא בעצם העבודה הבאה, וכך הלאה...


חומרי העבודה שלי מגוונים: צבעי שמן, פסטל, מים, צבעים תעשייתיים, אמצעי רישום שונים וטכניקות רבות של תחריט והדפס.


חגית שחל